הסכמות והקדמה על חבורי "ברוך מרדכי" על כל מס' ברכות בחלק ראשון עומד קיים ובאלה רק באתי לספר לדור אחרון מה שעבר עלי מכאוב בנתיים וריחם עלי ברוב חסדו וטוב אל היושב בשמים והיצל נפשי ממות להתהלך לפניו באור החיים: הקדמה י'תברך היוצר וישתבח הבורא על כל החסד אשר גמלני כי זה אחד עשר שנה נפלתי למשכב רח"ל במכאובי בסכנה וסבלתי אפאראציאן ביויען, ושמע ה' לקול תפלתי, ובזכות התורת ואבותי הקדושי' זרח עלי שמש צדקה ומרפא בכנפים, ושלח לי ה' רפואת שלימת מן השמים, וגאל אותי ממות לשערי החיים, וכאשר חזרתי לשלום לקהלתי ובית מדרשי, ברכתי ברבים ברכת הגומל הגואל ממות ופודה משחת, ובארתי דברי הפייטן הזה עפ"י תפלתינו קודם תהלים אל תקחיני מעולם הזה קודם זמני וכו' באופן שאוכל לתקן את אשר שחתתי, וזה שכיון הפייטן הגואל ממית וא"כ ממילא ופודה משחת, כי בידינו לתקן את אשר שחתנו ובזה בארתי דברי דוד ק"ז ישלח דברו וירפאם ממילא ימלט משחיתותם כי אז בידינו לתקן אשר שחתנו. עוד הפעם בארתי קרא הזה כי כבר הבאתי בהקדמה בחלק הראשון דברי המקנה שקאמר בפתיחת ספרו כל אחד הלומד לשמה ימצא חלקו ש"ה הטוב מגיד לישראל משפטו וחוקו איש מתנת חלקו לעמוד ולשנות פרקי, ובכן מוכן הוא לכל הלומד תורה מאת היושב בשמים וזה שמוכן ומגיע לגורלו לחדש ולפרש, ולזה בארתי ישלח דברו הקב"ה ישלח דברו היינו מגיד דבריו ליעקב דברי תורתו מה שמגיע לחלקי לחדש ואם עדיין לא הישלם חלקו, ועוד מוכן לו לחדש ולהגדיל התורה אז אם שוכב בחליו יקים ה' אותו וירפא אותו למען תורתו המוכן לו לחדש, וזה ביאור ישלח דברו דברי תורת שמוכן לו וירפאם ממילא צריך לרפאותו וימלט משחיתותם ממילא ממלט אותו כדי למלאות חלקו בתורה. ובזה בארתי הגמרא ברכות דף ה' אמר רבה כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורים וכו' יכול אפי' לא קבלם באהבה ת"ל וכו' ואם קבלם מה שכרו יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמידו מתקיים בידו שנאמר וחפץ ה' בידי יצליח. ואגב שאזכיר פה זה גמרא באתי להזכיר למזכרת אהבה מה שפירש זה הגמרא אהובי וחביבי תלמיד חכם יקר חריף ובקי, צעיר לימים ומובחר בתלמידי חכמים, הגביר שתורה וגדולה במקום א"ח"ד" כש"ת מו"ה אברהם חיים דוד נ"י בן להגאון הדור ומופת הדור כש"ת מו"ה יצחק ליב סופר מעיר דראהאביטש ואמר דוד החריף הנ"ל ולפרש ע"פ דברי חתם סופר בהקדמה ליורה דעה ע"פ הרמב"ם אשרי מי שכלו שנותיו במתרה, והא דצדיקים מאריכים ימיהם לזקנת טובת אעפ"י שכבר השלימו עצמם היינו רק לדרוך לאחרים ללמוד תורה עם תלמידים ועם בניו, וזה כוונת הקרא והותירך ה' לטובה בפרי בטנך לכן הותירך ה' אעפ"י שכבר השלמת די בפרי בטנך שיהי' לטובה בפרי בטנך ללמוד ולגדל הבנים לתורה עכ"ל והנה יסורין מכפרין ומשלימין ובפרט אם קבלם מאהבה ונעשה צדיק גמור וכיון שנעשה שלם והשלים עצמו א"כ למה לו עוד חיים אבל בעבור זה יראה זרע עבור זרעו יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמידו מתקיים בידו כי אם פה להשלים עבור זרעו ללמוד לתלמידו וזרעו ידוע הרבה למדתי מרבותי ומתלמידי יותר מכולם וא"כ ממילא תלמודו מתקיים בידו ע"י תלמידו וזרעו ויפה כיון שפתים יושק, ולפי דברי פה בארתי אני הגמרא הזה בהקדמ' בח"ס שם שכתב אחרי כתבי זאת מצאתי דאתי לידי מכתב קודש מאבינו מאה"ג ז"ל וכו' וסיים הנה אמרו חכמינו בני הנעורים פירש הנערים בלילה על שקידת התורה, ואומר אני כי בני אינם בנים הנולדים לו מאשתו אלא הם סברותיו ותורותיו אשר הולד לו על ידי הניעור בלילה ושקידה רבה בתורה יומם ולילה, וזה הפירש כחיצים ביד הגיבור ששילח חצו מהרה כן בני הנעורים אותו הלמודים שהולד ע"י שיגע בתורתו עיין דברי קדשו. ובכן פשיטא לי שחדושי תורה קושית ופרוקים וחדושים שאדם מחדש ע"י יגיעתו בתורת אותן מקרי בניו ומקרי זרעו, ולזה לדעתי כיון הקרא והותירך ת' לטובה הותירך ה' לחיים ארוכים בפרי בטנך זה שימלא כריסו בש"ס ופוסקים זה פרי בטנו ועושה פרי שמוכן לו לחדש תורה ולהגדיל התורה ולזה הותירך ה' לטובה ואין טוב אלא תורה והבין כי נעים. וזה כוונת הגמרא ואם קבלם מה שכרו יראה זרע היינו זרע חדושי תורה שיחדש שמוכן לגורלו וממילא יאריך ימים צריך אריכת ימים למלאות חלקו בתורת והותירך ה' לטובה לחדש ולהגדיל התורה. ואמר הגמרא ולא עוד אלא שתלמידו מתקיים בידו, ונראה כוונת הגמרא לסמוך לזה על פי שהבאת בהקדמה בחלק הראשין דברו הזוהר בזמן שבית המקדש הי' קיים תי' מקרבן ועכשיו כשאדם כותב בספרו חדושי תורתו עולה לו במקום קרבן ובספר סם חיים אמר זה שאמר איוב מי יתן ויכתבן מיליי גם בספר החסידים כתב מי שגוזר עליו לכתוב ספר וכל מי שגילה לו הקב"ה לחדש ולכתוב ואינו כותב הה"ד גוזל מי שגילה לו כי לא גילה אלא שיכתוב דכתיב סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם וכותב יפוצו מעינותו חוצה, ועיין בעקידת שאמר מי שמערער נגד המחברים אין זה אלא קנאת סופרים לא כן הגברים והזריזים עט סופר בידם להעלות לספר חדושים. והנה זה שכיון הגמרא ולא עוד אלא שתלמידו יתקיים "בידו" היינו יאריך ימים ויזכה שכותב בידו החדושי להעלות לספר שנאמר וחפץ ה' "בידו" יצליח ע"י ידו שיכתוב ויזכה להפיץ תורתו חוצה להגדיל התורה ולהאדירה. ובזה בארתי קרא בבקר זרע זרעיך ובערב על תנח "ידיך" היינו זרע זרעיך חדושי תורת שחדש בימי נעורים שזה מקרי זרעו ולערב על תנח ידך לכתוב חדושיך שחדשת וישארו אז לערב אם תכתוב חדושיך בשכבך תשמור אליך ויאמר הלכה משמך והיינו אם חדושיך ישאר לערב היינו אם אל תנח ידך מלכתוב, וז"ש אשרי מי שבא לכאן ותלמידו "בידו" היינו שכתב חדושיו וזה אז בהתתלכך תנחה אותך